שתף קטע נבחר

חרפת מרכזי הקליטה: מקרר בשירותים, דירת 9 מ"ר, ילד בן 4 ישן במיטת הוריו

מקרר שלא ניתן לפתוח עקב הצפיפות, ניתוק מים ל-10 ימים. "איך המדינה נותנת לנו לחיות ככה?" אומרים עולים מאתיופיה שמתגוררים יותר מעשור במרכזי קליטה במבשרת ציון וקריית גת. משרד הקליטה: הם מקבלים את הסיוע הגדול ביותר בדיור. נפנה את המרכז עד 2016

"אני אוהב את מדינת ישראל, היא מתקדמת וראשונה בעולם, אז איך היא נותנת לנו לחיות ככה?". כשנתיים אחרי שביקרנו במרכז הקליטה במבשרת ציון, חזרנו למרכז היום (א') וגילינו שהבעיות רק החריפו. כאן תקועים בתנאים מחפירים עולים מאתיופיה כבר שמונה, עשר ו-14 שנה, למרות שהמדינה הגדירה שכל עולה חדש ייצא ממרכז הקליטה בתוך שנתיים. בעיות דומות קיימות גם במרכזי קליטה נוספים בהם מתגוררים עדיין כ-6,000 עולי אתיופיה. כך זה נראה.

 

 ביום שבו אישרה הממשלה תוכנית מקוצצת להגברת העלייה של יהודי צרפת, בלגיה ואוקראינה, סיור במרכזי הקליטה של עולי אתיופיה מגלה מציאות קשה מאוד. מלכה צאייג מתגוררת בדירתה במרכז הקליטה (חדר קטן למעשה) כאשר במיטה זוגית בצד אחד של החדר היא ישנה עם בעלה שעלה מאתיופיה לפני 14 שנה ועובד בניקיון, ובצד השני של החדר ישן שותפם לדירה. בחדר יש ארגזים בהם מאוחסנים חפציהם ומקרר שלא ניתן לפתיחה בגלל מיטתו של השותף.

 

לפני שנתיים ביקרנו אצלם, וכמעט דבר לא השתנה. המטבח והשירותים נמצאים מחוץ לדירה, וצאייג, בעלה והשותף חלקו עד לאחרונה את השירותים והמטבחון הקטנטן עם משפחה בת ארבע נפשות עם שני ילדים קטנים. מקרר נוסף נמצא בתוך השירותים מכיוון שאין מקום אחר לשים אותו. התנאים הסניטריים במקום קשים ובשירותים המתפוררים יש הרבה חלודה. כאשר שואלים את צאייג איך חיים ככה, היא עונה: "יש בעיות, אבל מה לעשות, אנחנו מנסים להסתדר".

 

"תנאים תת-אנושיים"

מרכז הקליטה במבשרת ציון נמצא בבעלות הסוכנות היהודית, מנוהל על ידי משרד הקליטה, ומתוחזק על ידי חברת קבלן פרטית. מתגוררים בו מאות עולים, והוא אחד מ-17 מרכזי קליטה לעולי אתיופיה שבהם מתגוררים כ-6,000 איש, יותר מ-1,000 מהם נמצאים מעבר לזמן שהמדינה הקציבה לשהותם במרכזים (שנתיים). חלק מהעולים שפגשנו במבשרת ציון מתגוררים שם אף יותר מעשר שנים.

מרכז הקליטה במבשרת ציון. מיטה מול מיטה, מקרר בשירותים (צילום: אלי מנדלבאום) (צילום: אלי מנדלבאום)
מרכז הקליטה במבשרת ציון. מיטה מול מיטה, מקרר בשירותים(צילום: אלי מנדלבאום)
 

 (צילום: אלי מנדלבאום) (צילום: אלי מנדלבאום)
(צילום: אלי מנדלבאום)
לפני כשמונה חודשים דווח ב-ynet כי הקרקע שעליה נמצא מרכז הקליטה היא בבעלות חברת הפנסיה של הסוכנות היהודית. הקרקע נמצאת בהליך מכירה לקבלנים פרטיים שמעוניינים לבנות עליה שכונה חדשה, זאת בלי שנמצא פתרון כלשהו לעולים החיים כאן.

 

באותו מבנה בקומה מעל צאייג מתגורר בחדר קטן אף יותר בטאצ'ו אספאו בן ה-48, יחד עם רעייתו ועם שני ילדיהם הקטנים, בן ארבע ובן שמונה חודשים. אספאו נמצא במרכז הקליטה כבר שש שנים. בחדר הקטן שלו קשה לזוז, את מירב השטח תופסת מיטה זוגית ומיטת תינוק לבנם הקטן. הילד בן הארבע ישן עם הוריו במיטה הזוגית כי אין מקום להכניס מיטה נוספת. במסדרון יש שירותים, מקלחת ומטבחון קטן שאותם הם חולקים עם משפחה נוספת, זוג הורים ובתם הקטנה.

 

"אני רוצה לצאת מכאן אבל לא נותנים לי אישור למענק או סיוע בשכר דירה", מספר בטאצ'ו. "אף אחד לא רוצה לגור בתנאים האלה אבל אין לנו ברירה". איך הילדים מסתדרים במצב כזה? אנחנו שואלים. "הם לא מכירים שום דבר אחר, ככה הם נולדו וככה הם גדלים", אומר בטאצ'ו, שמועסק בבית חולים הרצוג ככוח עזר (עובד קבלן) ומשתכר 5,000 שקל בחודש. אשתו עובדת כמנקה בבתים.

 

בשנתיים האחרונות הגיעו לידי ynet דיווחים של עולים שסיפרו כי נתקלו שוב ושוב בניתוקי חשמל, מים וגז. העולים ממרכז הקליטה גם התלוננו כי עקרו להם דלתות וחלונות בדירותיהם וסיפרו כי נותרו ימים ארוכים בלי מים. גם בטאצ'ו נאלץ בעבר להסתדר ללא מים במשך עשרה ימים. "היינו ממלאים בקבוקים בברז בחצר של השכנים וככה מקלחים את הילד ונותנים לו לשתות. היה קושי גדול להשתמש בשירותים כי לא היו מים. אני לא יודע מה להגיד אבל אנחנו לא אמורים לחיות כך".

התינוק יש במיטה ליד ההורים, הילד בן הארבע יחד איתם (צילום: אלי מנדלבאום) (צילום: אלי מנדלבאום)
התינוק יש במיטה ליד ההורים, הילד בן הארבע יחד איתם(צילום: אלי מנדלבאום)
 

חלק מהעולים ששוחחנו איתם סיפרו היום, כמו בפעם שעברה שהיינו כאן, שהנהלת המרכז וחברת התחזוקה ניתקו אותם בעבר ממים, חשמל וגז בניסיון להוציא אותם מהמרכז. העולים התארגנו כבר לפני שנתיים למאבק ציבורי כדי שהמדינה תשפר את התנאים במרכזי הקליטה ותאפשר להם לצאת מהם. לדברי העולים, לרוב האנשים שמתגוררים במרכז הקליטה יש עבודה והם מעוניינים לצאת משם.

 

טללה הבטה, בת 48, אם לילדים בוגרים, מתגוררת לבדה בחדר במרכז הקליטה מזה שבע שנים, מאז שעלתה מאתיופיה. את הדירה היא חולקת עם דיירת נוספת בחדר הצמוד, אך לשירותים ולמקלחת יש גישה רק מהחדר שלה. השותפה מתגוררת בחדר עם חבר שלה וטללה מספרת שהיא פוחדת מהחבר והתלוננה שוב ושוב על העניין. "אני לא יודעת מה לעשות, הוא נכנס לחדר שלי באמצע הלילה ואני חוששת", היא אומרת כשדמעות בעיניה. "הייתי רוצה לצאת מכאן אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה. ביקשתי אישור למענק ולא נתנו לי", מספרת טללה, שאינה עובדת בשל מחלת לב ממנה היא סובלת ושבגינה היא מטופלת בבית חולים הדסה.

 

נאגה ירדאו, בת ה-60, מתגוררת באחת הדירות עם משפחתה, ארבעה בנים בוגרים ובן צעיר שמשרת בצבא. כשהוא חוזר בסופי שבוע הוא חולק איתה את החדר שבו יש שתי מיטות יחיד, אבל לפעמים החדר תפוס על ידי ילדים אחרים. "אני עצובה בשביל הבן שלי, לא תמיד יש לו איפה לישון והוא הולך לאחיות הגדולות שלו כשהוא חוזר מהצבא. ביקשתי כמה פעמים שיעבירו אותנו לדירה גדולה יותר אבל אמרו לי שאין".

חדר שירותים במרכז הקליטה משותף לכמה משפחות (צילום: אלי מנדלבאום) (צילום: אלי מנדלבאום)
חדר שירותים במרכז הקליטה משותף לכמה משפחות(צילום: אלי מנדלבאום)
 

אברהם נגוסה מוועד הפעולה למען יוצאי אתיופיה אומר: "המציאות כאן מוכיחה כי מדינת ישראל נכשלת שוב ושוב בקליטת עולי אתיופיה. הממשלה הולכת לשים היום 180 מיליון שקל על תוכנית לעידוד עלייה של יהודים מצרפת, אוקראינה ובלגיה. ראש הממשלה קורא ליהודי דנמרק לבוא לארץ, אבל אני שואל מה עם עולי אתיופיה שכבר נמצאים כאן וחיים בתנאים תת אנושיים? הממשלה זרקה חלק מהעולים מאחור כאילו הם לא קיימים".

 

מולו בטקה מוועד העולים, אומר: "היינו רוצים לצאת אבל ההבטחות של המדינה לא מתממשות. יש כאן הרבה אנשים שהיו רוצים לקחת את הסיוע בשכר דירה והמענק, אבל המדינה לא מאפשרת להם. אנחנו אוהבים את המדינה, אנחנו עובדים וחיים כאן אבל לא נותנים לנו להתפתח. אנחנו רוצים להיות חלק מהחברה הישראלית אבל לא נותנים לנו להתקדם. אנחנו לא יודעים למה המדינה לא עוזרת לנו".

 

יש לציין עוד כי העולים במרכזי הקליטה משלמים שכר דירה של מאות עד 1,500 שקל בחודש. לפני כשנתיים משרד הקליטה העלה את שכר הדירה של חלק מהדיירים. ככל הידוע, בנוסף לניתוקי המים, החשמל והאחזקה הלקויה, הדבר נעשה במטרה לעודד את העולים לצאת ממרכזי הקליטה.

 

המרכז בקריית גת: "אנחנו כמו בכלא"

במרכז הקליטה בקריית גת עולים בימים האחרונים קולות מחאה מצד בני העדה האתיופית שמתגוררים במקום. לעולים נמאס ממצבם, הם מתחננים לעזרה ובימים הקרובים הם צפויים לצאת להפגנות מחאה. במרכז גרות עשרות משפחות שלא מצליחות למצוא דיור מחוצה לו. ישנן משפחות שכבר גרות במרכז הקליטה יותר משבע שנים ועבורן זו מלחמת הישרדות יום-יומית. העולים טוענים שהם חיים כמו בכלא ולאחרונה שיגרו מכתב למשרד ראש הממשלה ובו פרטו את הבעיות שלהם.

מרכז הקליטה בקריית גת. מקוון: "תנאים מחפירים של צפיפות" (צילום: רועי עידן) (צילום: רועי עידן)
מרכז הקליטה בקריית גת. מקוון: "תנאים מחפירים של צפיפות"(צילום: רועי עידן)
 

 (צילום: רועי עידן) (צילום: רועי עידן)
(צילום: רועי עידן)
שטו מקוון (30), רווק שגר במרכז מאז עלה לארץ ב-2008, הוא אחד ממובילי המאבק. "לחלק מהילדים פה אין מסגרת חינוכית והם כל היום בבית. אנחנו חיים בחדר של תשעה מ"ר, בתנאים מחפירים של צפיפות ומרגישים כמו בצינוק. דורשים מאיתנו מחירים לא סבירים שאין להם הצדקה עבור חשמל, גז ומים. הם מרוויחים עלינו. הקשישים לא מקבלים טיפול ראוי, עקב קשיי השפה הם לא מצליחים להסביר ממה הם סובלים. אנחנו מרגישים חנוקים ואין לנו לאן להתקדם. לא שולחים אותנו להכשרה או לימודים, והמשכורות של הדיירים לא עוברות את ה-4,000 שקל בחודש. באנו לישראל מתוך ציונות, מתייחסים אלינו בזלזול ויש גם כאלה שאומרים לנו 'תחזרו לאתיופיה'. ממש אמירות גזעניות. בדרך הזו לא נוכל להשתלב לעולם בחברה הישראלית. החיים במרכז הקליטה הם עולם אחר. כשיוצאים מחוץ לשערים של המרכז פתאום הכול נראה טוב יותר. מדוע לא מגיעה לנו הזדמנות"?

 

בעצומה שהגישו 107 דיירים במרכז הקליטה למשרד ראש הממשלה הם דורשים להחליף את המנהל ולקבוע מדיניות חדשה עם אופק לדיירי המרכז

 

משרד הקליטה: "מחויבים לפנות את העולים"

ממשרד העלייה והקליטה נמסר בתגובה: "המרכז במבשרת מיועד לפינוי באמצע 2016. על פי סיכום עם בית המשפט אנו מחויבים לפנות עד אז את העולים, אשר חלקם פלשו לדירות במרכז וישנן נגדם תביעות

פינוי בבית המשפט. הם אינם משלמים שכירות, חשמל, מים, גז וארנונה, וחייבים לבעל המקום עשרות אלפי שקלים".

 

גורמים במשרד הקליטה הוסיפו: "יש שם אנשי קבע עם מכוניות מפוארות, חלקם הכניסו בנות זוג אריתראיות שאין להן כל זכאות לקשר למשרד. חלק מהעולים שם מרוויחים משכורות גבוהות ומחזיקים במרכז דירות ריקות שהם לא מתגוררים בהן, כדי לקבל יום אחד את המענק".

 

מהסוכנות היהודית נמסר בתגובה: "מדיניות הקליטה בישראל, ובכלל זה השהות של עולי אתיופיה במרכזי קליטה והזכאויות המוענקות לעולים, נקבעות על ידי משרד הקליטה ולא על ידי הסוכנות היהודית. במהלך שהותם במרכזי הקליטה זוכים העולים לליווי מסור של צוותי מרכזי הקליטה בכל תחומי החיים. הם משלמים שכר דירה סמלי ומיסים על פי הצריכה בפועל, כמו כל אזרח בישראל, ומשתלבים במערכת החינוך הרשמית במדינה. רוב העולים מאתיופיה שמתגוררים במרכזי הקליטה משתלבים במהרה בחברה הישראלית, ובכלל זה בתחום התעסוקה והחינוך. לצערנו, אחוז קטן מהעולים מסרבים לנצל את הזכויות המוענקות להם ולצאת ממרכזי הקליטה לדיור קבע".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אלי מנדלבאום
חדר מרכז הקליטה במבשרת ציון
צילום: אלי מנדלבאום
מומלצים